"נו מה? גופנית נשים פשוט חלשות יותר מגברים, זה מלידה ככה, לא סתם כל הלוחמים הם גברים". כל מדריכה וכל מדריך ב"אל הלב" שמעו את המשפט הזה, ויותר מפעם אחת. כשאנחנו מספרות לאנשים שהמקצוע שלנו הוא ללמד נשים להגן על עצמן ולעצור (בדרך כלל) גברים שמטרידים ותוקפים אותן, הרבה אנשים מרימים גבה, מטילים ספק, או מנסים לכבד אותנו בכך שלא יראו לנו כמה זה לא אמין בעיניהם.
לפעמים הם מגיבים באמירות כמו "טוב, זה טוב ללמד אישה לברוח או לצעוק לעזרה, זו עבודת קודש".
כשאנחנו מספרות להן שאנחנו מלמדות נשים איך להגן על עצמן בכוחות עצמן, כשאין לאן לברוח וכשאין למי לצעוק, כשמישהו תופס בהם חזק, אפילו במצבי טרום אונס - הם מתקשים לשמור על פנים רציניות. הרבה פעמים הם מנסים לסכם את השיחה בכך שהאופי של נשים הוא להיות שקטות ונחמדות ושוחרות שלום, הן לא לוחמניות ואין להן את הרוח הנכונה לקרב.
בעיני הרבה מהאנשים שאנו מדברות איתם, ובעיני הרבה מהנשים ומהגברים בעולם, נשים פשוט נולדו ככה, אלו תכונות קבועות שלא ניתן לשנות. כנשים, אנחנו נולדות חלשות ולא מסוגלות להילחם, וזה נכון מרגע הלידה ועד רגע המוות, בכל זמן ובכל מקום. אלו עובדות ביולוגיות.
הבעיה העיקרית בנוגע ל"עובדות" האלו היא שיש מספיק הוכחות לכך שהן לא נכונות.
למשל, למשל, נשים ויקינגיות היו חלק חשוב מהכוחות הויקינגים שכבשו את אנגליה מצפון במאה התשיעית לספירה. כמו אחיהן לנשק, הגברים הויקינגים המפורסמים, גם הנשים הפליגו בספינות, פשטו על האי הבריטי והשתתפו בבזיזות וכיבושים.
ממלכת דהומיי הייתה אחד מהכוחות החזקים במערב אפריקה במאות ה-18 וה-19 בגלל הצבא החזק שלה, שהיה מורכב בחלקו מגדודי "אמזונות" – לוחמות חזקות ונחושות שיצאו וכבשו שטחים בשביל הממלכה, נלחמו במתנגדים והחזירו הביתה שבויים.
במלחמת העולם השנייה נשים יהודיות ברחבי אירופה לקחו על עצמן תפקידי לחימה פעילים בצבא האדום, בדיביזיה הליטאית, בכוחות הפרטיזנים ובצבאות ומחתרות רבים אחרים - הן היו צנחניות, חבלניות, לוחמות ושירתו בעוד שלל תפקידים בשדה הקרב.
בימים אלו, בצפון מערב עיראק, נשים כורדיות לוחמות לצד חבריהם הגברים כנגד לוחמי דאעש, המנסים לשבות ולהרוג את הכורדים היאזידים. לפי העדויות, בין הגברים והנשים נרשמת אחוות לוחמים ואין שוני במשימות שכל אחד ואחת מבצעים.
נשים שירתו בצבא של שאקה זולו במאה ה-19 בדרום אפריקה, הסופרג'יסטיות למדו אמנות לחימה בתחילת המאה העשרים והשתמשו בה בהצלחה למול כוחות המשטרה שניסו לעצור את ההפגנות שלהן, נשים היו חלק מכוחות הוויטקונג וצפון ויאטנם במלחמת ויאטנם בשנות השישים של המאה העשרים, חלק מהסמוראים החזקים ביותר ביפן היו נשים, בצבא ישראל תמצאו חיילות לוחמות, ואפילו הוליווד כבר סיפרה את הסיפור של ז'אן דארק.
אם הביולוגיה הנשית הייתה מונעת מנשים את היכולת להילחם – הנשים שתיארנו לא היו יכולות להתקיים. אם מבחינה ביולוגית נשים יכולות להיות לוחמות – מה גורם לכל כך הרבה אנשים להאמין שנשים לא יכולות ללחום או להגן על עצמן?
אישה לא נולדת חלשה ובלי יכולת להילחם, בדיוק כמו שהיא לא נולדת עם היכולת לבשל ארוחת שישי כבר בגיל שנה, לנהוג או להשתמש במחשב. בכל זמן ובכל מקום, הסביבה מעודדת נשים לחזק יכולות מסוימות ולא אחרות.
מה קרה? מה גרם לנו לחזק אצל ילדות, נערות ונשים את היכולות שלהן להיות נחמדות ומטפלות, רקדניות ובשלניות, ולא את היכולות שלהן לצעוק, לבעוט, להיות אסרטיביות ולעמוד על שלהן?
מה יכול לקרות? מה אם נלמד נשים לחזק את כל היכולות הפוטנציאליות שלהן: לרקוד ולבעוט, לחבק ולהציב גבול, לומר כשהן אוהבות ולומר כשהן לא מסכימות. מה אם נכיר להן מילדות את העיקרון הבסיסי של אמנות לחימה: ניצחון מגיע מאסטרטגיה, לא מגודל גוף או מסת שריר. מה אם נלמד אותן את מה שהסביבה מלמדת גברים מילדות? איך לעבור מקיפאון לפעולה, איך להתמלא ברוח לחימה, איך לדעת שיש להן לא רק את היכולת אלא גם את הזכות הבסיסית להגן על עצמן.
מה נעשה מעכשיו? אילו מיומנויות נחזק אצלנו? אצל הנשים שחשובות לנו? אצל הבנות שלנו?
לאותם גברים ונשים שמנסים להוכיח לנו שהביולוגיה יצרה נשים חלשות יותר מגברים, אנחנו אוהבות להזכיר שהכוחות הגופניים והרוחניים שנשים מראות במהלך לידה הם כנראה סימן לכך שהביולוגיה נתנה לכולנו כוחות שווים. מה שעשינו איתם הוא כולו באחריותנו :)
留言