בשבוע שעבר התפרסם דו"ח מבקר המדינה בנושא "ההתמודדות עם תופעת האלימות בין בני זוג".
קראנו את הנתונים המוכרים והמתסכלים והכואבים, ואז הגענו למשפט הבא:
"אף שבכוחן של פעולות הסברה ומניעה ראשונית להפחית את היקף תופעת האלימות בין בני זוג ולצמצם את המשאבים המושקעים בהתמודדות עימה, התקציב של משרד הרווחה ושל הרשות למאבק באלימות למניעת התופעה הוא כ-1.4% מהתקציב המוקצה למניעה שלישונית של התופעה (כליאה של עברייני אלימות במשפחה והגנה על הנשים באמצעות המקלטים)."
1.4% מהתקציב.
המשמעות של 1.4% היא שעל כל 100 ש"ח שהמדינה והרשויות משקיעות במקלטים לנשים שנאלצות להתנתק מכל הרשת החברתית והכלכלית שלהן כדי להישאר בחיים, המדינה משקיעה 1.40 ש"ח כדי שאותן נשים, ונשים בישראל באופן כללי, לא יצטרכו להגיע מתכתחילה למציאות שבה הן צריכות לחשוב בכלל על מקלט כאופציה.
ואנחנו שואלות:
למה אישה צריכה להיות בסכנת חיים כדי שהמדינה תשקיע בטיפול בה?
תכניות למניעת אלימות קיימות כבר שנים – למה לא להשקיע משאבים כבר עכשיו כדי להביא לפחות פגיעות בגוף ובנפש?
מה עוצר אותנו???
לבחור להשקיע במניעה ראשונית של אלימות נכון יותר מלהשקיע בטיפול בנזקים רק אחרי שאירועי אלימות כבר התרחשו.
לבחור להשקיע במניעה ראשונית של אלימות משתלם יותר מבחינה כלכלית.
וכן, לבחור להשקיע במניעה ראשונית של אלימות גם יכול להציל חיים!
עמותת אל הלב פועלת להכנסת תכניות למניעת אלימות לכל חלקי החברה הישראלית.
תכניות מניעת האלימות של העמותה פועלות לפי שיטת הגנה עצמית מעצימה, שמוכחת מחקרית כשיטה היעילה בעולם למניעת אלימות מגדרית.
רוצות/ים לעזור?
> תרמו ועזרו לממן תוכניות מניעת אלימות והגנה עצמית מעצימה לאוכלוסיות מוחלשות מכל מגזרי החברה הישראלית.
> עגלו לטובת אל הלב (כ-4 ש"ח בחודש בלבד!).